יום שבת, 3 במרץ 2018

הביתה?

התעוררתי מההמולה של היורדים מהאוטובוס, וגיליתי שהעיר אשר הייתה ביתי במשך שנתיים, השתנתה לחלוטין בזמן היעדרותי - למעשה העיר הייתה דומה יותר לזאת המוכרת לתלמידיי - מלזאת שעזבתי. רוב הבתים חסו מתחת לגגות משופעים שהורכבו עליהם בגסות, נחל זרם במזרח העיר, פסגות הרי אדום היו מעוטרות בשלג עד ואילו חוף הים היה שומם ממתרחצים.

ניסיתי תחילה למצוא טרמפ, רק בשביל לגלות ששוב אין מכוניות פרטיות, ולכן עלי לקחת מונית אוטומטית ליחיד מתחת לסימן ההיכר - עמוד החשמל היחיד שנותר בעיר כולה.

המלון שעבדתי בו, היה למרבה השמחה, אתר של קביעות, הגג המשופע היה שקוף ותחושת קיץ שררה בתוך המעטפת החיצונית, גם בגשם השוטף. להפתעתי התקבלתי על ידי המנהל בחמימות רבה. הוא בישר לי על בונוס בגובה ששת המשכורות שהפסדתי - הכרה בתרומת הרעיון שלי, שהותיר את המלון פועל וכן הצעה לקידום - עמידה בראש מחלקת המורשת החדשה.

2 תגובות:

  1. צריך להעלות התחבורה לשמיים

    השבמחק
    תשובות
    1. למעשה בנקודה הזאת ההמראות מנתב"ג כל כך נדירות שהממשלה שולחת את המטוסים הנוחתים באוניות לקפריסין בשביל להחזירם לשירות

      מחק