במהרה עלינו על כביש 10 אותו זכרתי כעובר לאורך הגבול באזור מדברי, ריק מאדם וכמעט ריק מצמיחה. אולם כל אלו נמחו עם תוואי הכביש הישן. הכביש חצה כעת עיירות רבות אשר כללו בעיקר פליטים מזן זה או אחר, ביניהם כאלו שגילו שהבעיה איננה לחצות את הגבול המצרי הזז אלא לצאת ממצרים.
הכביש עבר מעל נחלים רבים ואפילו מעל כמה נהרות שלא היו שם קודם. פעמים רבות גילינו שאנחנו שטים לפתע על אגמים קטנים ובלתי מסומנים אפילו במפה המעודכנת אותה הורדנו בבוקר הנסיעה.
יערות האלוניות היו אמנם רק בשלב הפריצה ובגובה אדם, אבל בהייה ביערות המחולקים לחלקות כחולות, צהובות, ירקות ואדומות, לא הצריכה ידיעה שהצמח נעלם בתקופת הקרח, או שגובהם יגיע בעתיד לפי עשרה. אפילו שדות הדוחן הגבוהים בגדות הנחלים ומרבדי הפרחים בפסגות נראו נורמליים יותר בהשוואה ליערות המשונים.
הנסיעה ארכה כמעט עשר שעות כשאנחנו עוצרים ברצון לתצלומים עליהם התחייבנו. ומעוכבים תכופות ע"י ילדים שהופתעו לראות רכב פרטי, אפילו אוטונומי לחלוטין ושכור יומית על הכביש - מראה אותו לא ראו מזה שבועות ולפעמים חודשים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה