אתמול הצגתי למנהל בית הספר את פרקי הזיכרונות שכתבתי עד כה. הוא היה מרוצה למדי, פרט לחור אחד בסיפור - למה לא קיבלתי חופשה במשך כל כך הרבה זמן?
ראשית יש להבין שבתקופת החירום של שינוי האקלים ניתנו מעט חופשות, שנית, אני גם קיבלתי אפטרים לא מעטים, אותם ניצלתי לפגישת משפחתי, שגרה באשקלון באותם הימים - אפילו בתנאי התחבורה המזעזעים של אותו זמן, זה היה מרחק סביר. שלישית, על חופשות ארוכות יותר (בכל ארבעת הפעמים שהייתי אמור לצאת) ויתרתי לטובת אלו שהיו חייבים לצאת, בתור רווק הגר ביחידת דיור של מלון.
בסופו של דבר, אין צורך לרחם עלי מכיוון שהעניין השתלם לי - רובם של אלו ששירתו אתי במחלקה, השתחררו מהמילואים חודש ויותר אחרי. כפי שיסופר בהמשך, הדבר גם עזר לי להימנע מהאשמות על התחמקות כאשר קיבלתי פטור כ"עובד חיוני זמנית".
ראשית יש להבין שבתקופת החירום של שינוי האקלים ניתנו מעט חופשות, שנית, אני גם קיבלתי אפטרים לא מעטים, אותם ניצלתי לפגישת משפחתי, שגרה באשקלון באותם הימים - אפילו בתנאי התחבורה המזעזעים של אותו זמן, זה היה מרחק סביר. שלישית, על חופשות ארוכות יותר (בכל ארבעת הפעמים שהייתי אמור לצאת) ויתרתי לטובת אלו שהיו חייבים לצאת, בתור רווק הגר ביחידת דיור של מלון.
בסופו של דבר, אין צורך לרחם עלי מכיוון שהעניין השתלם לי - רובם של אלו ששירתו אתי במחלקה, השתחררו מהמילואים חודש ויותר אחרי. כפי שיסופר בהמשך, הדבר גם עזר לי להימנע מהאשמות על התחמקות כאשר קיבלתי פטור כ"עובד חיוני זמנית".
העקר שהמנהל מרוצה
השבמחק