יום שבת, 10 במרץ 2018

הקיץ הראשון

אני, כמו רבים אחרים, תליתי תקוות רבות בקיץ שהתקרב. אחרי הכל, בקיץ אין שקעים סינופטיים או אפיק ים סוף, כך שלא אמור להיות מקור לגשם האינסופי כמעט. אולם תקוותינו נכזבו - בעוד הקיץ אכן היה חם בהרבה מהחורף, הרי הגשם לא נגמר וגם הטמפרטורות לא ממש אפשרו להסתובב עם בגדים קצרים.

העיר הפכה לאתר בנייה ענק ולהפתעתי גם החזרה המפתיעה ללימודים לא סייעה למצב הרוח כששלחה את ההורים למסע קניות היסטרי, רק בשביל לגלות כי שוב אין צורך בספרים או במחברות.

ערכנו מסיבה כששמענו על פתיחת הגשר הראשון לעקבה, אבל שמחתנו התבררה כמוקדמת מדי - העיר הפכה למרכז כנופיות, לאחר שכוחות הביטחון הירדניים נעלמו, מבלי שמישהו יחליף אותם. כבתגובה משטרת ישראל החליטה לשלוח את מג"ב ל"אימונים" בשטח, מעשה שביטא בעליל את מחיקת הגבול ולכן עורר התמרמרות בקרב האוכלוסייה שנשארה שם. עם זאת, לאחר סדרת התנגשויות, השטח נוקה הן מאדם והן משרידי הבניינים וההודים החלו לבנות מחדש את עקבה כרובע נוסף של אילת. תהליך דומה, גם אם פחות צבעוני, התרחש בטאבה לאחר נסיגתה הפתאומית של מצרים אל מעבר לקו הלבן. מבחינת המלון תהליך ההשתלטות היה בעייתי משום שרבים מאנשי הכנופיות שוכנו במלון, שהפך לאתר מעצר זמני נוקשה כשהמדינה שוכרת את כל חדריו.

ההתפתחות האחרונה הביאה את חברתי להחליט שעלינו לעבור החוצה מהמלון ולכן קנתה, מבלי ידיעתי, בית בשטח עקבה, בשכונה אליה חזרו מקצת תושביה הקודמים. אנחנו עברנו לדירתנו הראשונה ב-25 באוגוסט, באמצע סופת גשמים אשר בישרה את בוא הסתיו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה