את ההפתעה הראשונה של הנסיעה ציפתה לנו עם המכונית האמפיבית שהופיעה בחצר. רק אז התברר לנו כי אנחנו עתידים לשוט על שלושה נהרות - הבשור, ערבה ואילת מרחק גדול יותר מאשר לנסוע על כביש. התחלנו בנסיעה המוזרה משהו לאחר פרידה נרגשת מכל המשפחה המורחבת שטרחה להתעורר לכבודנו.
עלינו על היובל הקטן וחסר השם של הבשור וגילינו תופעה שעד כה שייכנו למחוזות אחרים - יישובי נהר, כאלו שדרך הגישה היחידה אליהם היא ימית. בישובים כאלו הייתה לרוב מכונית אמפיבית אחת - אימפי, כמו שהילדים של היום קוראים לזה - וכמה סירות ציבוריות.
פרט לכך לתופעה זו הדרך הייתה בעיקר ארוכה - צילמנו אתרים רבים ושונים לאורך הדרך, כולל שדות חמניות ענק ואתרי "הפלת מים" לצד יישובים שונים ושטנו על נחלים עמוסי סירות.
לבסוף הגענו לאילת, רק בשביל לגלות שהגשרים הופלו בסערה אותה פספסנו ולכן הנהר חסום. הביתה הגענו עמוק לתוך החשכה, לאחר שנאלצנו לשוב על עקבותינו עד לשרידי אילות, ורק שם לרדת בגדה המזרחית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה