יום שבת, 10 במרץ 2018

הרעידה

השבועיים הבאים היו רגועים, עד כמה שיכלו להיות רגועים בעיר שכמות הגשם בה קפצה פתאום פי 100. עובדי המחלקה אספו חפצים מהתקופה אותה החלו לכנות אותה עידן הבצורת, ארגנו הצגות לתיירים ולמקומיים וכן השתתפו בפרסומות רבות, מהן שעדיין בשימוש. לא רבים מאתנו (ובוודאי לא אני) בכו על העלמות הפלסטינים לארבע רוחות השמיים, ואפילו מותם של עשרות אלפים מהם לא עורר צער רב מדי.

אולם קבוצה אחרת של עובדים הייתה לחוצה הרבה יותר - העובדים הירדניים שעברו כל יום את הגבול. בעוד ישראל עברה אוטומציה דרסטית והשקיעה את הסיוע היהודי והבינלאומי בתבונה - הרי המצב מעבר לגבול היה רע הרבה יותר ועמד על כרעי תרנגולת.

ב-12 במאי הפך המצב לאסון, כשרעידת אדמה בעצמה 7.4 בסולם ריכטר, יצרה שבר משני חדש ממש מתחת למרכז העיר אירביד. למרבה המזל הרעידה דעכה מהר מחוץ למוקד הרעש והשאירה לכאורה את האזורים האחרים בלתי פגועים אולם מהעיר לא נותר כמעט דבר.

אירונית, הרעידה שיפרה דרמטית את הסיוע הבינלאומי מכיוון שהייתה מובנת, מוכרת וחד משמעית, זאת בניגוד לשינוי האקלימי שהיה הבלתי נתפס לא רק בעיני העולם אלא גם בעינינו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה