רעידת האדמה אמנם הייתה רחוקה, אולם היו לה השלכות ממשיות גם עלי - העובדים הירדנים יצאו בפניקה ברגע ששמעו עליה ומעולם לא חזרו. מכיוון שהמחלקה שלי הייתה רק בראשיתה ולכן נאלצתי לתרום את מרבית העובדים שלי למאמץ לכסות על העדרם.
אם לא היה די בכך, התברר כי לרעידת האדמה הייתה גם השלכה בלתי מורגשת תחילה אך הרסנית - אחת מרעידת המשנה ערערה את השלג הרב שנערם על צדו המזרחי של החרמון. שלושה ימים לאחר הרעידה העיקרית, שלג זה התגלגל מטה ונמס במהירות שיא. תוצאת האירוע הייתה שיטפון ענק שגרף אתו את מחסני הנשק הכימי ואת מחסני התחמושת בדמשק ובנותיה, ריסק את החביות כאילו היו זרדים ופיזר את תוכנן לכל רוח. אמנם דיווחו כי דמשק לא נחרבה ביסודיות כמו אירביד או עזה, אבל אני, בתור מי שצפה בתוצאות בטלוויזיה,התקשיתי להבחין בהבדל.
האסון גרם לתנועה אדירה של כוחות הצלה, רבים מהם מהודו, שנחתו באילת (הנמל הזמין היחיד מכיוון שנמלי הים התיכון היו עדיין סתומים בקרח) ונעו צפונה בשיירות ענק. שיירות אלו יצרו עומס עצום על בית המלון והקפיצו את התפוסה לקרוב ל-200% וכן יצרו קושי רב לעובדים להגיע למקום. אני בירכתי את מזלי הטוב על כך שגרתי בתוך המלון, אבל הדבר הביא לעומס רב עוד יותר עלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה