יום שבת, 3 במרץ 2018

הפגישה

ההתכנסות בלובי הייתה עגומה, כרזות ענק של "עיר הקיץ הנצחית" כיסו את הקירות, לאחר שנתלו במאמץ רב באוגוסט, נדמו כלועגות לנו, וכפי שהתברר מיד, גם למנהל.

אירה דיבר במהירות, הוא הודיע כי רק כמה מאתנו יישארו, ושאל האם למישהו מאתנו יש משהו להגיד. אף שהייתי הצעיר והכי פחות מנוסה בצוות הקבוע, הרמתי את ידי, ושאלתי למה? למה לא להפוך את המלון למוזאון לתקופה שעברה? רבים מחברי לעבודה חשבו כי יצאתי מדעתי, אולם כאשר הצעקות שככו, אימץ אירה את הרעיון לתקופת ניסיון.

תגובה 1: