היום שוב הגעתי לכיתה והפעם הבנתי סוף סוף כמה עולמי רחוק מזה של הילדים. תחילה נראה היה שהצלחתי להבהיר את המצב כאשר סיפרתי כי נאלצתי לנסוע כמעט מאה קילומטרים צפונה רק בשביל להגיע לעקבה, אבל ההנחה הזאת החזיקה מעמד רק עד שאחד הילדים שאל אם לא יכלו לבנות גשרים מהר יותר.
המכשולים נראים לי אינסופיים - אני מספר שהגעתי לאילת בשביל עיר השמש הנצחית והילדים צוחקים; כאשר אני מדבר על נסיעה לחרמון בשביל לראות שלג שנתקעתי בה בפקקים עם הורי והם חושבים שהשתגעתי; אני מדבר על שונית האלמוגים ונתקל במבטי חוסר אמון; ורק לפני שבוע גיליתי על כיסאי מאמר שבו מוסבר שאי אפשר לצוף גם באגם.
בית הספר אמנם ממשיך להזמין אותי, פעם בשבוע, בשביל לספר לילדי כיתה ב' סיפורים מתקופת הבצורת, אבל הילדים, בני הדור השני למעגל החורף, רואים בדבריי פנטזיות. הדברים כל כך מנותקים מהחיים של מי שנולדו בשנה של העלמות הכנרת שהם לא יכולים אלא לראות בהם שגעון, בדיוק כמו סיפורי ייבוש הביצות ששמעתי בילדותי, ואינני יודע כיצד להגיע אליהם.
המכשולים נראים לי אינסופיים - אני מספר שהגעתי לאילת בשביל עיר השמש הנצחית והילדים צוחקים; כאשר אני מדבר על נסיעה לחרמון בשביל לראות שלג שנתקעתי בה בפקקים עם הורי והם חושבים שהשתגעתי; אני מדבר על שונית האלמוגים ונתקל במבטי חוסר אמון; ורק לפני שבוע גיליתי על כיסאי מאמר שבו מוסבר שאי אפשר לצוף גם באגם.
בית הספר אמנם ממשיך להזמין אותי, פעם בשבוע, בשביל לספר לילדי כיתה ב' סיפורים מתקופת הבצורת, אבל הילדים, בני הדור השני למעגל החורף, רואים בדבריי פנטזיות. הדברים כל כך מנותקים מהחיים של מי שנולדו בשנה של העלמות הכנרת שהם לא יכולים אלא לראות בהם שגעון, בדיוק כמו סיפורי ייבוש הביצות ששמעתי בילדותי, ואינני יודע כיצד להגיע אליהם.
פתיחה מבטיחה ומסקנת מאד
השבמחק