קמנו בבוקר וצפינו בליטני, נהר שהיה פעם גדול בהרבה מהירדן וכעת היה קטן ממנו, מה שהדגים את השפעתו המוחצת של המעגל. הכפרים מדרומו של הנהר היו מוצפים בגלל האגמים קטנים שנוצרו בנקודות המפגש עם יובליו מדרום.
המשכנו לאורך הנהר עד לשפכו לים ומשם המשכנו דרומה. כשנכנסו לצידון נתקלנו בפקק תנועה בפעם הראשונה מזה שנה. לאחר בירור קצר הבנו שהיום השקט באופן חריג הביא לפעילות ענפה במיוחד של הסירות שלקחו צפונה את העוזבים. צידון הייתה מלאה עד גדותיה והתקשינו אפילו לעקוף אותה.
בצור נותק האי מהיבשה בפעם הראשונה מאז אלכסנדר מוקדון וכוחות מיליציה שסירבו לקבל את התפרקות לבנון ירו על היבשה כך שנאלצנו לעקוף גם אותה.
למרבה האירוניה המחנה הנטוש של יוניפי"ל בנקורה התגלה כמקום מלא חיים. רבים מהמתנגדים להשתלטות השקטה של ישראל התרכזו במחנה שתוחזק על ידי האו"ם עד להקמת א-שאם. בפעם הראשונה בטיול נאלצנו להתמודד עם התנהלות עוינת כלפינו, כשרק האזרחות הזרה של פאטאמה מצילה אותנו בקושי מלינץ'.
את הלילה בילינו במכונית, במנהרת מסילות הרכבת הישנות שבראש הנקרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה